לרוב נדרשים מגורים משותפים, אך ישנם תקדימים שהכירו בידועים בציבור, והעניקו להם את הזכויות המגיעות להם, לרבות מזונות, ירושה או זכויות לפנסיה או קצבת שאירים, גם ללא מגורים תחת קורת גג אחת. כך למשל, כאשר לכל מאחד מהצדדים הייתה דירה, והם התגוררו יחדיו, לסירוגין, בשתי הדירות. במקרה אחר הוכרו כבני זוג שני גברים, אשר לא גרו ביחד משום שהאחד מהם התגורר עדיין עם בנו, והם שמרו את הקשר החד-מיני שביניהם בסוד מפני סביבתם. מכל בחינה אחרת, התקיימו באותם מקרים התנאים הדרושים להכרה בידועים בציבור, ולכן רכיב המגורים לא שימש מכשול.