כל אם רשאית להגיש תביעת מזונות בשם ילדיה הקטינים נגד אביהם, בהיותה האפוטרופא הטבעית שלהם. לא נדרש לשם כך מינוי מיוחד, או נטילת רשות מבית המשפט. כל זה נכון רק כל עוד שמדובר בקטינים. בגירים מגישים תביעות בעצמם, או באמצעות מיופי-כוח. ברגע שבנך יגיע לגיל 18, לא תוכלי עוד להגיש תביעות לבית המשפט בשמו. הבן יצטרך לחתום בעצמו על מסמכי התביעה, לרבות על ייפוי-כוח לעו"ד.  היות שכך, עליך למהר ולהגיש את התביעה כעת, כאשר בנך בן 17 שנים. אם ימלאו לבנך 18 לאחר הגשת התביעה, עדיין תוכלי להמשיך ולנהלה בשמו. הניסיון מלמד שלא כל הילדים בגיל 18 פלוס מסכימים לתבוע את אביהם ולדרוש ממנו מזונות. חלקם מקבלים כספים ישירות מן האב, אך הם אינם תורמים אותם להוצאות החזקת הבית בו הם גרים עם אימם. האם, אשר הבגיר הצעיר מתגורר איתה, ממשיכה לשאת בהוצאותיו, וזקוקה להשתתפות מאת האב. אציין לסיום כי שיעור המזונות שאב משלם לילדיו אחרי גיל 18 נמוך מאשר הסכום המשולם לפניו, ועומד על שליש ממנו בלבד, וזאת בתנאי שהילד משרת בצה"ל.