קודם כל מזל-טוב. בעיקרון אני ממליצה לך לערוך הסכם ממון. הוא יכול לקבוע הסדר של הפרדה רכושית בינך לבין אשתך לעתיד, וכך היא לא תוכל לתבוע ממך בעתיד חלק מהכספים ומהדירה. לפי הפסיקה גם ביטוח מנהלים הינו נכס משותף, לפחות לגבי החלק ממנו שנצבר בתקופת הנישואין. אמנם נכסים שהיו על שמך לפני הנישואין ונכסים שאתה מקבל בירושה אינם בהכרח משותפים, אבל כספים מתערבבים מטיבם במהלך השנים, או משמשים לרכישת נכסים, ואף דירת ירושה עלולה להפוך למשותפת, בעיקר אם גרים בה, לפי הקונסטרוקציה המשפטית של "כוונת שיתוף". לסיכום – בהחלט כדאי לערוך הסכם, ולא לשכוח לאשר אותו כדין.

מטרתו של הסכם גירושין היא לסיים ברוח טובה את קשר הנישואין, ללא מלחמות. אם כרתנו הסכם גירושין, ובסופו של דבר אנחנו נקלעים אחריו לתביעות בבתי משפט, סימן שעשינו טעויות בניסוח שלו. ישנן טעויות נפוצות, ויש להימנע מהן, כדי שהסכם הגירושין יהיה באמת סוף פסוק.

בהסכם גירושין יש 4 נושאים עיקריים: הגירושין, מזונות הילדים, משמורת הילדים (שזה כולל בחובו את הסדרי הראייה והביקורים) וחלוקת הרכוש המשותף.

אנשים חוששים הרבה פעמים שבן או בת הזוג לא יתנו להם גט, ואז הם מכניסים תנאי, שאם אחד מהם לא יסכים להתגרש, הוא ישלם קנס או פיצוי. הבעיה היא שההלכה החלה בבתי הדין הרבניים קובעת שגט שניתן תחת לחץ כלכלי הוא "גט מעושה", ולכן אינו תקף. לכן אסור להכניס תנאים כאלה, כי דווקא בגללם לא נקבל גט, ונפתח פתח לסחטנות מחודשת.

ששוכחים את המזונות לתקופת השירות בצבא, ואז לא רק שחוזרים שוב לביהמ"ש, אלא דבר נוסף – מגיל 18 הילדים כבר בגירים, וצריכים לתבוע בעצמם את האב, והם לא תמיד רוצים, ואז פרנסתם נופלת על כתפי האם. יש גם טעויות במנגנון ההצמדה. מזונות מצמידים למדד המחירים לצרכן רבעונית, קרי אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשי הצמדה למפרע – 2 מדדים מפסידים, ואחד מקבלים. עוד טעות היא ששוכחים לכתוב שאם המדד ירד, במקום לעלות, המזונות לא יופחתו.