ילד שמסרב להיפגש עם אביו נקרא "בן סרבן ומרדן", ולפי ההלכה זו עילה לביטול המזונות. בפרקטיקה בתי המשפט נוטים יותר להפחית את המזונות מאשר לבטלם לגמרי. ככל שהילדים הם בוגרים יותר ובעלי רצון עצמאי, כך לאב יש יותר סיכוי להצליח בתביעה להפחתת או ביטול מזונותיהם מהטעם של סרבנות קשר, ובלבד שיוכיח כי ניתוק הקשר איננו באשמתו.

בית המשפט המחוזי נתן בעבר הנחיה שהמינימום הוא 1,150 ₪ לילד, לא כולל הוצאות המדור והחינוך. היום זה מגיע ל- 1,300  ש"ח בערך.

היא יכולה לפנות להוצאה לפועל, ולפעול שם לגביית המזונות בעזרת פקודות מאסר, עיקולים, עיכוב יציאה מן הארץ וכדומה. אם הכנסותיה נמוכות ואין רכוש על שמה, היא יכולה לגבותם גם בעזרת המוסד לביטוח לאומי, שמשלם לה את המזונות, ופועל בעצמו בהוצאה לפועל נגד הבעל, כדי שהלה ישיב לו את התשלומים.

לפי הכנסותיו ונכסיו של האב מצד אחד ולפי צרכי הילדים מצד שני.

בעיקרון כן, אך גובהם רק שליש מהמזונות של בת מתחת לגיל 18. המזונות ישולמו למשך השנתיים של שירות חובה, לא בקבע כמובן, ואם הבת כבר עברה את גיל 18 היא חייבת לתבוע את אביה בעצמה ולא באמצעות אמא שלה. בן חייל- אותו דבר, אבל לשלוש שנים, כאורך שירות החובה של בנים.