אם החוב שנצבר הינו גדול, השאלה אם לוותר עליו היא בעיקר כלכלית, ולא משפטית. אם את חיה מהיד לפה ולא מסתדרת וודאי תתקשי יותר לוותר על סכום נכבד. אמנם כיום נטיית בתי המשפט הינה בבירור לטובת משמורת משותפת, אך סביר להניח שפנייה של האב בנושא משמורת אחרי כמעט 8 שנים, ושנולדה רק בתגובה לפנייתך אליו לתשלום חוב המזונות, תיחשד ע"י ביהמ"ש כבלתי כנה, ולא בטוח שתביעתו תצלח.  

לפי פסיקה מחייבת, אם האב והאם מקיימים משמורת שווה לגמרי, עדיין על האב לשלם מזונות, ולממן 75% מצרכי הילדים. ישנו גם תקדים שלא פסק מזונות, אך בערכאה נמוכה יותר, וכאשר האם הרוויחה יותר מאשר האב. ואולם, אם האב מחזיק בילדים לפרקי זמן ארוכים יותר מאשר האם, או שבמשמורתו מצויים ילדים משותפים אחרים, רבים יותר ממספר הילדים שגרים עם האם, אזי לפי הפסיקה האב לא ישלם מזונות לידי האם.

האב זכאי להיפגש עם בנו, והבן זכאי להיפגש עם אביו. בהנחה שקיים כבר פסק-דין שקובע הסדרי ראיה (אם לאו – בן זוגך צריך להגיש תחילה תביעה מתאימה, לקביעת ביקורים): אם מדובר בילד קטן, אשר המניעה לקשר אינה ממנו, ניתן לתבוע את אימו בהליכי ביזיון בית-המשפט. אם מדובר בילד גדול יותר, שעמד על דעתו, ומסרב לקשר – הרי בגילאים מסוימים ובנסיבות מסוימות ניתן להפחית ואף לבטל את תשלומי המזונות.

לא בהכרח. בעת הגירושין הראשונים, בית המשפט השווה בין המסוגלות ההורית של האישה לבין זו של בעלה הראשון. נקבע שבעלה הראשון הוא הורה טוב ממנה, והילדים נמסרו לחזקתו. כיום, בעת הגירושין השניים, ההשוואה תיערך בין האישה לבין בעלה השני, ויתכן שהיא תימצא בעלת מסוגלות הורית גבוהה משלו, והיא תקבל את המשמורת, או לפחות משמורת משותפת. כמו כן, הפסיקה קובעת כי המסוגלות ההורית נמדדת לגבי כל ילד בנפרד, ויתכן שהורה יגדל היטב ילד אחד, אבל את האח או האחות של אותו ילד בית המשפט לא יניח לו לגדל, ואפילו יוציא את הילד לאימוץ.

אם בתך וויתרה על משמורת הילדים מרצונה עובר לגירושין, ולא עקב החלטה של בית המשפט, שמצא שהאב עדיף עליה, אזי אין בתיק ביהמ"ש ממצאים לרעתה. כך או אחרת, נושא החזקת הילדים הוא לעולם פתוח לדיונים מחודשים, ולבית המשפט יש סמכות להעביר ילדים מבית הורה אחד לבית האחר. השיקול המכריע הוא טובת הילד. תיתכן עדיפות להורה שמנהל אורח חיים משפחתי תקין ובריא, בו יכולים הילדים להשתלב. בתך צריכה להגיש תביעת משמורת, לבקש לקבל את הילדים, ובית המשפט יברר, בעזרת עובדים סוציאליים, ואולי גם פסיכולוגים, היכן יהיה לילדים טוב יותר, ויחליט בהתאם.