לא ממש. הסכם גירושין אמנם אינו חייב להיות חתום ע"י עו"ד, אבל העובדה שלא התייעצתם עם עו"ד, או לפחות לא עם כזה שבקיא בדיני משפחה, הביאה לכך שההסכם בהחלט אינו מגן עליך בצורה טובה. ראשית, קרן הפנסיה אינה כפופה להסכם, ויתכן שלא תכבד אותו, בפרט אם הוא נוגד לתקנון שלה, ועוד בהעדר פסק-דין תקף המופנה אליה. שנית, לא ניתן לתת הוראות בדבר ירושה בהסכם ממון, אלא רק בצוואה. את עלולה להישאר קרחת מכאן ומכאן, ללא הפנסיה וללא מחצית העיזבון. כדאי לך להתייעץ עם עו"ד כדי לברר אם ניתן עדיין להגיש תביעות מתאימות כדי להציל מה שאפשר.

בהחלט! חשוב מאד לחתום על הסכם ממון כדי להגן על נכסייך וליצור הפרדה בינך לבין חובותיו של בעלך לעתיד. לנושים ישנה במקרים מסוימים עילת תביעה ישירה נגד אחד מבני הזוג בשל חובותיו של האחר, והם יכולים לתבוע מהראשון לשלם מנכסיו שלו את חובותיו של השני. אני ממליצה להיעזר רק בעו"ד מומחה בדיני משפחה ולקבל יעוץ מתאים.

כדאי, יתכן שגם לאחר פירוד קצר יותר בית הדין יפסוק לגירושין, כדי שהצדדים הפרודים לא יחטאו. ככל שהפירוד ארוך יותר, וככל שקטן הסיכוי לשלום-בית ופיוס, כך תגבר נטיית בית הדין הרבני לחייב בגט.

ממש לאחרונה בית המשפט העליון קבע שלא ניתן לקבל פיצויים על בגידה, לא מבן הזוג הבוגד ולא מהמאהב או המאהבת. בכך שינה בית המשפט העליון הלכות קודמות שאישרו מתן פיצויים בנסיבות מסוימות. ואולם, אם בהסכם ממון קובעים פיצוי על בגידה, זה תופס. ניתן לכרות הסכם כזה גם לאחר הרבה שנות נישואין, כדי לרסן בוגד או בוגדת סדרתיים, ולהטיל קנסות, פיצויים או להסכים על העברת נכסים כסנקציה על בגידה.

אז אני ממליצה לאישה לגשת לבנק ולמשוך חצי מהכספים המשותפים, כמובן, בהנחה שיש חשבון משותף. זהו צעד שלרוב אין ממנו חזרה, ועלול להכעיס את הבעל. זו הסיבה שייעצתי לקחת רק את החצי שמגיע לאישה ממילא. עדיף לקחת חצי מהכסף מאשר לקחת סיכון שהבעל יקדים אותה וייקח הכול, קרי ירוקן את החשבון. מה יהיה עד שהיא תצליח לקבל מזונות? הפיתרון לחשש מאלימות הוא הכלל של הגנה עצמית. אם את חוששת מאלימות, תעברי למקלט לנשים מוכות או תפני לבית המשפט ותוציאי צו הגנה.